אחריות סביבתית מתחילה הרבה לפני האכיפה

בימים האחרונים התחברו לי שתי כותרות שנראות שונות, אבל בעיניי מספרות סיפור אחד. מצד אחד, נתונים מדאיגים על מצב לימודי המדעים בישראל. מצד שני, דיווח על ירידה חדה באכיפה נגד מזהמים ועל פחות תיקים סביבתיים שמגיעים לטיפול משפטי.

אפשר לדבר על מבחנים. אפשר לדבר על תקציבים. אפשר לדבר על אכיפה.

אבל מתחת לכל זה יושבת שאלה חינוכית עמוקה יותר: איך מגדלים דור שלא רק יודע לענות נכון, אלא יודע לזהות בעיה, להבין אותה, לקחת אחריות ולפעול?

בעבודה שלנו ב-EcoSystem, ובשיח המקצועי עם פרופ׳ מיכל ציון מאוניברסיטת בר-אילן, זה אחד המקומות שחוזרים שוב ושוב. האתגר הוא לא רק ללמד עוד חומר במדעים. האתגר הוא לפתח אוריינות מדעית, חשיבה עצמאית, אחריות סביבתית ויכולת לפעול בתוך מציאות מורכבת.

כי אם תלמידים פוגשים קיימות רק כשיעור, היא נשארת רעיון. אם הם פוגשים מדעים רק כשאלה בספר, הם לומדים לחפש תשובה.

אבל כשהשאלה יוצאת אל החצר, אל בית הספר, אל השכונה ואל העיר, משהו משתנה.

• חום ואנרגיה הופכים לבדיקה של חצר לא מוצלת.
• שימוש במשאבים הופך למיפוי אזורים לא מנוצלים בבית הספר.
• פסולת וקיימות הופכות לאתגר שהתלמידים יכולים להבין, לפרק, ולנסות להשפיע עליו.

זה בדיוק מה שאנחנו בונים ב-EcoSystem. למידה מבוססת מקום. בעיה אמיתית. חשיבה עצמאית. תוצר שאפשר לראות. והכי חשוב, תלמידים שמתחילים להרגיש שהסביבה שלהם היא לא משהו שקורה לידם, אלא משהו שיש להם חלק בו.

בעיניי, אחריות סביבתית לא מתחילה רק באכיפה - היא מתחילה הרבה קודם. בדרך שבה ילדים לומדים לחשוב על המקום שבו הם חיים.

רוצים לשמוע עוד על המודל שלנו?